ז'ננה דה ז'נטי קה!
פעם בעשרים שנה אתה שותף למשהו שנבחר כאחת הפרסומות הטובות שנעשו בעשרים השנה האחרונות בעולם הפרסום בישראל:
הדירוג של מאקו לעשרת הפרסומות הישראליות הטובות ביותר
שווה סיפור.
הכל התחיל בבריף שהעביר אלינו יהודי ליפמן, אז בתלמה יחד עם מיכל גולדמן.
בריף חלום חייו של כל פירסומאי... פתוח כמעט לחלוטין עם הגדרה ברורה " תעשו משהו שכל המדינה תדבר עליו" רק שהפעם, הם גם התכוונו לזה!
מנסים לפצח מכאן ומשם, לא ממש מתקדם. כל מיני רעיונות ובדלי רעיונות.
יום אחד, מגיע אמיר אביבי (ארט דירקטור בצוות) עם קלטת (היו פעם כאלו דברים מפלסטיק) ובה שיר הודי שאחיו שי אביבי, הביא לו מהודו...
וואלה, שיר פצצה, לא מבינים כלום אבל יש לו קצב מטורף.
מקשיבים לשיר, שוב ושוב, ואין בדל של התחלה רק ידיעה שיש משהו טוב במוסיקה הזו.
מוצ"ש, במשרד ליניאל DDB (בראשות אפריים ליניאל שהיה גם בי"ס מעולה לפרסום שלא קיים כבר) ורדה רודה (מנהלת קריאייטיב) גיל גורן (עבדכם הנאמן, מנהל קריאייטיב ועפר לרגליה של ורדה) אמיר אביבי (הארטדירקטור ומביא הקלטת) שאול מידן (קופירייטר).
שוב עם השיר הזה, מסתכלים כל אחד על הנייר שלפניו, אין כלום. מנסים לכתוב מילים שיתחברו למוצר, לקצב, למוסיקה, לשוק, להתמכרות-כלום.
פתאום ורדה אומרת "אז בואו נכתוב מילים בג'יבריש" כולם לא מבינים על מה היא מדברת והיא מתחילה לכתוב "שיזדבי חבלז, קסטה מאריש תזז"...
זה מתלחיל לרוץ, כל אחד מוסיף שורה או מילה משלו. השיר כאילו נכתב מעצמו ומגיעים לסיסמא.
אני מציע "ז'ננה דה ז'נטי קה" ורדה שואלת למה? התשובה "מה זה חשוב בכלל? זה בג'יבריש ויש שם אמירה חזקה ב"קה"...
יש שיר, אין תסריט.
האחראי על הצד הויזואלי שזה אני מותקף במבטים של הסובבים, מה הסרט? מה רואים? אז אני מציע שיהיה סרט בג'יבריש, בלי קשר בין כלום לשום דבר.
זה נראה לכולם. מתחילים לחשוב על סיטואציות ומכינים סטורי בורד.
חלליות הופכות לכפתורי פיג'מה שהופכות לכדורי באולינג שהופכים לשטויות ובסוף יש את המוצר. (נשבע לכם, יש לי את הסטורי בורד עדיין)
הולכים לפרזנטציה. שמים וידאו בורד מול יהודי ליפמן ורון גוטמן ומיכל גולדמן ושותקים.
הוידאו נגמר, שקט בחדר, יהודי ליפמן אומר בהחלטיות, בלי הקדמות "מצויין! לכו תתקדמו להפקה, זה יהיה פצצה!" וואלה תותח האיש.
נפגשים עם חברות הפקה ובימאים. שתיים יורדות מהפרק כי הבימאים "לא מבינים את התסריט" ולדעתם הוא"לא טוב מספיק", אחד הבימאים (שהוא חבר שלי עד היום), מתקשר אלי בלילה ואומר שהסרט סתם סרט.
למחרת מגיעה נירית ירון עם עמית דקל מראבל. ורדה ואני מראים לה את הוידאו בורד פעמיים והיא אומרת לעמית "לא מעניין אותי כלום, אני מביימת את הסרט הזה!"
לנו היא אומרת, נעשה אותו כמו בספר "זום" של אישטאוון באניני.
צילומים בנווה אילן. סיגנל עושים את הג'ינגל (חייבים עוד חיפאים בסיפור) רינת קינן מפיקת משרד, עופר חג'איוב בהפקה, מיכל נשיב בתקציבאות, רונית גם, זהבה מרטונוביץ' באסטרטגיה.
מקווה שלא שכחתי אף אחד ובטוח שכן אבל לך תזכור אחרי שלוש עשרה שנים...
קרדיטים שאני כן זוכר: ורדה רודה, גיל גורן, אמיר אביבי, שאול מידן, רינת קינן, מיכל נשיב, רונית, זהבה מרטונוביץ', נירית ירון, עמית דקל, סיגנל, מיכל גולדמן, יהודי ליפמן והיו עוד ממש מצטער אם פיספסתי.
אחלה סרט שלא עושים כל יום, אחלה קמפיין שלא עושים כל יום.
זכה בקמפיין השנה, סרט השנה, ג'ינגל השנה, והמוצר? נודלס תלמה, ז'ננה דה ז'נטי קה.
הכותב הוא מנהל הקריאייטיב של TBWA דיזיין
