הפקת סרטי תדמית

זהו סיפור אמיתי. האירועים המתוארים התרחשו אי שם במרכז הארץ בחברה גדולה כזו או אחרת. לבקשת החברות השמות לא צוינו, מתוך כבוד למפיקים והיוצרים שבינינו, השאר מסופר בדיוק כפי שהתרחש.

בכניסה לחברה גדולה וידועה פקידת הקבלה קיבלה את פני באדישות מנומנמת, מתמסרת למזגן המקפיא.

אחרי שהחלפנו חיוכים מאולצים היא החליפה את תעודת הזהות שלי בתג משומן תוך כדי ניסיונות נואשים לנגב את אצבעותיה המשומנות מחטיף בוטנים על שרוולה.

אחרי שסימנה לי בהרמת גבה מאומצת את מיקום המעלית בהמשך המסדרון מהרה וחזרה לטבול אצבעותיה בשקית החטיף ולבהות במסך החכם.

המעלית נעצרה בפתאומיות מטרידה ונפתחה בחריקה איטית בקומה השלישית אל תוך מבואה שהובילה אל מרחב משרדי גדול.

אחרי שמתרגלים לאור הנאון המרצד ניתן להבחין במחיצות, מחיצות בחלל אפלולי שגוונים חומים ומיושנים צובעים אותו ואת יושביו. בתוך כל אלה נשמעים רחשי המהום עובדים, חלקם בטלפון, חלקם מצחקקים והרוב בהחלט מצליח להראות עסוק מאוד, מאוד. כל אלה לא הצליחו לפזר את הדיכאון הסמיך שריחף מעל.

בעוד אני בוהה בדיכאון הסמיך שמרחף מעל נגשת אלי מזכירה שמנמנה וחביבה עם כוס תה עמוס לעייפה בעלי נענע בידה, מתעניינת בשמי ולאן פני מועדות. על שפתיה הדקות דבוקים מעט פירורים בהירים, חלקם פזורים גם על לחולצתה. היא מציעה לי משקה חם בחיוך מנומס ומפנה אותי לעמדת המתנה לסמנכ"ל האגף עד שיתפנה לטובת פגישתנו המתעכבת. "עניין של חמש, עשר דקות" היא מחייכת בעליזות, טובלת שפתיה בעדינות בהר של נענע ומפנה לי את גבה.

לפתע ניגש אלי איש נמוך עם חיוך אדיב, לוחץ את ידי ומציג את שמו, מתנצל על העיכוב ומוביל אותי למשרדו.

על שולחנו במשרדו הרחב בהגזמה שתי צלחות עם עוגיות חמאה התואמים לפירורי המזכירה.

הוא מציע לי עוגייה בזמן שהוא נוגס באחת. "באתה לנו בדיוק בזמן", הוא פותח בפה מלא, "מאוד התרשמתי מהאתר שלך (לא ראיתי אותו בכלל. אני זוכר רק מספרים) אנחנו רוצים לעשות סרט תדמית כבר הרבה מאוד זמן (שיהיה מושקע ובתמורה תקבל קרדיט וחיבוק חחח, די רציני) אבל אתה חייב לבוא לקראתנו במחיר.

תיקח בחשבון שזאת רק ההתחלה (וכנראה לא נפגש יותר אחרי זה) ויהיו עוד המון סרטים שנעשה ביחד (יש לנו בקושי תקציב לסרט הזה וזה משהו שקורה אחד לעשור) לכן בוא ונמצא את המחיר (הזול, בחינם או נמצא משהו לתת לך) הנכון ביותר. הכי חשוב שיהיה לשנינו WIN WIN".

"יש לנו הרבה מחלקות בחברה ואני מניח שכולם ירצו סרט (לאף מחלקה אין תקציבים לסרטים לרבעון הנוכחי לשנה הבאה ובכלל), במיוחד אחרי שיראו את מה שנעשה ביחד" (לא בטוח שיראו או ידעו ואם יראו שיקנאו).

"בוא תעלה איתי שתי קומות אל משרד המנכ"ל נדון עמו בנושא".

אחרי המתנה לא קצרה נכנסנו ביחד אל משרדו הפרטי והרחב באופן סתמי במיוחד של המנכ"ל. גם על שולחנו היו אותן העוגיות. המנכ"ל חייך בפה מלא פירורים ולחץ את ידי. "נעים מאוד, במה אני יכול לעזור?" (אני רעב מת ונפלתם עלי בדיוק על ארוחת הצהריים. אז בואו נזרז...)

"ה'שוורצע' הזה מפיק סרטים", פתח הסמנכ"ל בקריצה, כאילו מתלוצץ איתי. חייכתי באילוץ קפוא. "זוכר שרצינו לעשות סרט תדמית למחלקה X?!" המשיך הסמנכ"ל משועשע.

"אתה מכיר אותו" השתומם המנכ"ל מהאינטראקציה בינינו, "לא, עכשיו נפגשנו" (אני מכיר מישהו חצי שעה ואח"כ יכול לקרוא לו איך שבא לי, חחח) חייך הסמנכ"ל כמסתיר סוד שרק הוא יודע, כנראה.

"טוב צריך לקרוא לאחראי על המחלקה שעליה נעשה את הסרט", הכריז המנכ"ל. אחרי טלפון קצר נשלף האחראי על המחלקה בדיוק בכניסה לחדר האוכל שהגיע עצבני ורעב לישיבה שלא ידע כלל על קיומה.

עם כניסתו הביט לרגע בנוכחים באדישות, מיהר ולקח את צלחת העוגיות ודחף שתיים שלמות לפה. בזמן שנאבק בלעיסתן מבלי להיחנק הסמנכ"ל הסביר לו במה מדובר.

"תכיר זה מפיק הסרטים שיעשה סרט על המחלקה שלך" (זה התיק שלך ואתה צריך להיות אחראי על הפרויקט הזה לאורך כל הדרך בנוסף לשאר הפרויקטים שיש לך)

"תסביר לו קצת על המחלקה שלך" המשיך אותו המנכ"ל (אני רעב מת! תן לי את הצלחת עם העוגיות ותרדו ממני. מה שתחליטו אני מאשר).

אחראי המחלקה נפרד בקושי מצלחת העוגיות. הוא נראה מעט מבולבל ומעט מתוסכל ולא קשור לעניין.

"אני אשלח לך מצגת עם מה שצריך במייל..." (לא מעניין אותי לא סרט ולא הפקה. אמשיך להתנהל כאילו ואני בעניין כרגע. אני רעב...)

"אי אפשר ככה על רגל אחת תנו לי לבדוק במחלקה עם עוד אנשים" (צריך למצוא דרך להתנער מהנושא, אבל לא עכשיו...לא מיד) "בוא נחליף מיילים...כרטיס ביקור" (זה מה שחסר לי עכשיו עוד פרויקט על הראש)

"טוב נראה כבר מה נעשה..." (נמאס לי מהמנכ"ל ואשתי רוצה שניסע היום לאיקאה)

המנכ"ל: "ותעשה לנו מחיר טוב כי יהיו עוד פרויקטים" (חחח...מה אני אוכל היום?)

הסמנכ"ל: "מעולה! אז נהיה בקשר" (תהיה בקשר עם אחראי המחלקה. זה כבר לא במגרש שלי, אני הולך לאכול)

אחראי מחלקה: "אני הולך לאכול!" (אזרוק את זה על מישהו אחר במחלקה שישבור את הראש. גם ככה אין תקציבים...עוגיות מגעילות...)

המנכ"ל: ושוטף פלוס 120 כן?! (חחח...)

כעבור חודש ארוך של מיילים והתכתבויות מביכות הוחלט לא להפיק סרטון ברבעון הנוכחי.

עוגיות חמאה מישהו?!

מנו לרום הינו מפיק מולטימדיה, אנימטור, תסריטאי מעצב, עורך ומאייר ספרים.

קליק לאתר של Meno - media productions

קליק לערוץ היוטיוב של Meno - media productions

קליק לדף הפייסבוק של Meno - media productions