למה התכוון הטבח
חשבתי לכתוב על הדרך שעובר רעיון קריאטיבי מהרגע שהוא עולה במוחו של הפרסומאי, ועד ליציאתו לאוויר העולם, אבל במקום זה החלטתי ללכת על משל שהמצאתי הרגע ושכנראה בכלל לא עומד בחוקי המשל:
יום אחד בא המלך אל רב הטבחים שלו (מלך זקן כלשהו מאנגליה של פעם עם כתר וטירה והכל) ואמר לו "היום הוא יום מיוחד. הכן לי ולאורחיי את המנה המשובחה ביותר מספר התבשילים שלך!". הטבח התמלא אושר, שכן זוהי הזדמנות פז להוכיח את כישוריו הרבים למלך ואורחיו ומיד שלף "אני אכין את מרק העגל המפורסם שלי אשר הכנתי בעברי לדוכס בטירת מקום-כלשהו-על-הר-שייר!".
הטבח החל מיד בהכנות. זהו מרק צח, ועל כן היה נודע כל כך. תמצית הטעם לבדה הייתה מספיקה להשביע ולהוות מודל לחיקוי במיטב המטבחים בממלכה.
לפתע, נכנס הנסיך וביקש להוסיף למרק קצת ירקות. ממש קצת, בשביל הבריאות. המשמעות הייתה לסטות קצת מהמתכון המקורי והסודי שלו, אבל הטבח מיד התרצה. אחרי הכל זו תוספת קטנטנה, ולפני הכל מדובר בהוראה מהנסיך.
בעודו חותך ממיטב ירקות השורש של העונה נכנס השליש של המלך. "המלך ווילהלם קאלן אולדהאם VI ציווה להוסיף בשר למרק. אורחיו יגיעו לאחר מסע של שלושה ימים ויהיו רעבים לבשר אדום". הטבח כבר הרגיש שפולשים לו למתכון זוכה הפרסים אך לא יכל לומר כלום. הוא גייס את שארית שרירי פניו שאינם עסוקים בבלימת הפה מלפצוח בצעקות רמות, והצליח לאלץ חיוך של הסכמה.
הגשם טפח על הגגות. המרק הצח שבאותה השעה כבר היה למרק ירקות שורש חתוכים וקוביות בשר כבשים מתובלות, מוכן וריחו שוטט במסדרונות הארמון. הטבח הורה לעוזריו לערוך את השולחן כשפתאום המלך בכבודו ובעצמו נכנס בצעדים קצת לחוצים אשר אינם מאפיינים מלך רם של ממלכה אנגלית של פעם פעם. "אשתי אמ...(כחכוך בגרון) - המלכה, המליצה להוסיף למרק דוחן, גרגירי יער ושעועית בכדי להעשיר אותה. אני, ממרום מושבי, החלטתי שאני מסכים עם המלצתה החכמה. כך ייעשה!". הטבח כבר מזמן מיואש, נשען על תנור האבן עם מקטרת ביד אחת וכוס שיכר מהביל בשנייה. "אין בעיה גבר..." הוא סינן.
ערב. הנרות דולקים באולם הסועדים הראשי בארמון, המלך ואורחיו מסובים לשולחן. רב הטבחים ועוזריו מגישים את המנה. ראשון, טועם אותה המלך.
דממה. כולם מביטים לעברו לקבל חיוך, הנהון, ניד, כל סממן לאישור המנה הכה מפורסמת. המלך מחייך, מהנהן ואומר "טעים...", כולם מאושרים ובראשם הטבח שלנו שמשחרר אנחת רווחה, מוריד את הכובע שלו ומנגב מהמצח אגלי זיעה בני כמעט יום.
הוא קד חצי קידה ופונה לעבר מגוריו, כאשר הוא שומע את המלך מוסיף "אבל לא אמרת שתכין את המרק הצח שלך?..."
(כותב הטור וממציא המשל הוא איתן כליף, קופירייטר וטבח לא רע בזכות עצמו והאינטרנט)
