בר רפאלי

בר רפאלי. יכול להיות שהדוסים צודקים??

אף פעם לא חשבתי שאני אכתוב על זה.

אני מאמין שמי שרוצה להתלבש חשוף ו/או פרובוקטיבי זו זכותה המלאה.

גם התעקשתי תמיד לא למצוא קשר ישיר בין מה שרואים על המסך ובפרסום החוצות לבין ההתנהגות שלנו.

אבל יכול להיות שהתבגרתי... גם יכול להיות שנולדה לי בת ואני פשוט מודאג.

(באמת נולדה לי בת ואני מאוד מודאג)

מיילי סיירוס, שדורגה במקום החמישי בעולם ברשימת 100 הזמרות המוכרות של המגזין הנחשב "בילבורד" – החלה את דרכה אל התהילה בגיל 12 כאשר שיחקה את הדמות הראשית בסדרה "האנה מונטנה" של ערוץ דיסני.

דור שלם של ילדים גדל על דמותה החבובה של מיילי סיירוס מערוץ דיסני.

היום הם פוגשים אותה ביו-טיוב בתור כוכבת עצומה המקפידה להתפשט ולעגוב על כל דבר שזז או לא זז.

100 מיליון דולר של הכנסות בשנים 2007-2010 הן כנראה הוכחה לדור שגדל עליה

שזו הדרך להצליח.

ועכשיו בר רפאלי. הדוגמנית המרוויחה ביותר בישראל.

מה סוד הקסם שלה?

אז כן, יש לה נתונים מדהימים.. אבל היא לא היחידה.

כנראה השילוב של מושבניקית טובה ירושלים ואישה זוהרת עושה לנו את זה בגדול.

אחרי הכל, אנחנו כן אוהבים דמויות שהסליזיות עוד לא דבקה בהן (או שזה רק אני?)

אפילו אחרי קטלוג הלבשה תחתונה ל"ויקטוריה סיקרט" וצילום לגיליון בגדי הים של "ספורט אילוסטרייטד" משהו נשאר תמים בבר רפאלי שלנו.

אולי זה החיוך.. אולי גומות החן אולי משהו מעבר לזה.

אחר כך הגיע תשדיר הסופרבול 2013 – הפרסומת האלמותית ל- go daddy שבה בר רפאלי אשכרה מתנשקת בלהט עם סופר נרד (השחקן ג'סי היימן).

אפילו אז.. לא דבק בה סליז. כל הפואנטה בפרסומת הזו היא אי-היתכנות שדבר כזה יקרה.

ולכן זה קצת כמו להראות בסרט מישהי שמתפשטת בחלום של מישהו... ואז היא כאילו לא התפשטה באמת.

ובכן, זה מה שיש לי לומר.

מתחילים לראות את בר רפאלי יותר מדי. אתמול זה היה פוקס היום זה הודיז.

ואת מי זוכרים בסוף, את מותג ההלבשה או את המותג בר רפאלי? שאלה טובה.

לגבי קמפיין הודיז. תחילה ראיתי את שלטי החוצות.. בר עוגבת על בובה (רד אורבך).

אח"כ ראיתי את הפרסומת עצמה. הקריאטיב טוב.. אפילו משעשע.

אבל שוב, ארוטי ושוביניסטי. אגב, גם הרשות השנייה חשבה כך והגבילה את שעות הצפייה מה שלא מפריע לקמפיין לככב בתחנות אוטובוס בהן בתי הרכה תמתין עוד כמה וכמה שנים.

גם הפעם יש "צידוק" שאיתו אפשר לגשר על הדיסוננס – שהרי היא עוגבת ורוחצת את האוטו של בובה.. אז זה רק בכאילו...

כשאני עובר בתל אביב בלילה ורואה עדרים של בנות צובאות על פתחי מועדונים וכולן לבושות מינימליסטי ופרובוקטיבי... מתחיל להיות לי עצוב.

הן לא רוצות להעביר מסר, הן לא רוצות לשדר משהו אישי גם לא מיני. אין להן סטייל שהן הולכות איתו בזכות הזכות שלהן על עצמן.

הן בסך הכול רוצות שיראו אותן.

וכן, אני מתחיל לעשות את הקישור בין הסמלים שלנו, הסלבריטיז שלנו, הפרסומות שלנו,

הריאליטי שלנו והמציאות שלנו.

אני לא מקנא בדוסים שהולכים עם אינסוף ילדיהם וצריכים להיחשף למה שבעיניהם נתעב לחלוטין ובעיני הוא עדיין רק מאוס ומדאיג.

אני עצמי לא חף מהתופעה הזו... הנה השתמשתי בבר רפאלי בכותרת כדי לגרום לך לקרוא.

* אמיר ברנט הוא קריאטיב פלנר בחברת המיתוג

Adlai & Partners עדלי אנד פרטנרס