הופה חתונות!

לא יודע מה זה אומר על מדד הזכורות והאהובות, אבל זה שדנית לא נכנסה אליו, לא לזכורות ולא לאהובות, אומר שמשהו במדד הזה לא עובד.

מבחינתי בכל אופן, יש בפרסומת של ברנפלקס פינוקים עם האחת (והיחידה) דנית זמרת חתונות, את כל מה שאני אוהב בפרסום הישראלי:

ישראליות

לא מילה גסה. בהגדרה כללית - כל מה שעובד כאן ופחות עובד בקאן: זמרת חתונות בהמתית, אגרסיבית, עממית, זללנית, בופה, תור לבופה, ח'תים ועיינים בשפע בלי עין הרע, קבבים! תסכימו איתי שהפרסומת הזו היא ישראלית בדם שלה, ושאין מצב שהיא נמצאת ברשימת 'מה לשלוח לקאן' של נדב פרסמן וזו כאמור נקודת הזכות הראשונה והגדולה שיש לה בעיני.

הומור

זה לא שאני אומר שאין אצלנו הומור בברייקים. אסי כהן בבינלאומי – מצחיק, שני כהן בתשעה מליון – מאוד מצחיק, אלי ומריאנו בדואר – מצחיקים, אדיר מילר במכבי – קורע, כל הסדרה של הוט – מצחיקה ובסך הכל לא חסר לנו הומור (ישראלי כבר אמרתי?) במניפת הפרסומות שלנו. אז עכשיו יש גם בברנפלקס. הומור בפרסום, מבחינתי – נקודת זכות מספר שתיים.

שמחת חיים

נכון שזה הבן דוד של הומור מצד אבא אבל הוא קצת שונה. קחו את כל המרכיבים שמניתי בסעיף מס' אחד – ישראליות, תערבבו אותם עם סעיף מס' שתיים – הומור ותקבלו שמחת חיים. אבל מה שיפה בסעיף הזה הוא שהשמחת חיים כאן היא לא רק של הפרסומת עצמה אלא גם של מי שעשה אותה ולא פחות חשוב - של כל מי שצופה בהן. אי אפשר לראות את המונולוג של דנית ולא להיות שמח.

בולטות וזכירות

ובהמשך לפתיח של טור זה - פעם אחת ראיתם את דנית ואתם כבר זוכרים אותה. פעם שנייה ואתם כבר יודעים להגיד "ברנפלקס פינוקים". אז נכון שדנית מחזיקה את הפקשוט עשר שניות בסוף התשדיר (ועוד עשר שניות של פקשוט מוצר + כותרות). אבל לא פחות משנזכור את המוצר / המותג – נזכור את הפרסומת. למה? כי היא אחרת, קריאטיבית, בולטת, ושוב – שמחה, עשויה מצויין, כתובה מעולה, משוחקת נפלא, מבויימת ענק. יום אחרי שהיא עלתה לאויר כולם כבר שאלו אותי אם ראיתי אותה.

אומץ

מותג שכל ערכיו הם בריאות, תזונה נכונה, גזרה דקה וכו' לוקח ת'סיכון של החיים שלו ושם לנו זמרת חתונות מכוערת, וולגרית,חיה, שתייצג אותו. "אני הפנים של החתונה" זה נכון, אבל את גם הפנים של המוצר. יותר מאשר כנות ו"דע את קהל היעד שלך" וכו' וכו' – בעיני זה אומץ. גם של הלקוח, גם של משרד הפרסום.

אחרי שפירגנתי ברדיו לפרסומות הזו, קיבלתי לא מעט טלפונים, אס אמ אסים, וואטס אפים ומיילים מלא מעט נשמות, כשהשורה התחתונה של כולן היתה – "שיחקו אותה באומן, כבר חמש שנים שאנחנו מנסים להשיג את אילן פלד לפרסומת". ביננו, זו לא הסיבה היחידה שבאומן שיחקו אותה. פרסומת ענקית. בטירוף.