יש חרא ויש קריאטיב!
יש חרא... ויש קריאטיב!
ישנן כל מיני תבניות של סיסמאות שהולכות עם עולם הפרסום שנים רבות.
אחת מהן היא "יש זה... ויש אחר!!" - לאמור – המותג שלנו בליגה אחרת לגמרי.
בתבנית הזו משתמשים גדולים כקטנים, דוגמאות רלוונטיות:
"יש אינטרנט ויש אינטרנט של בזק"
"יש מזגן ויש טורנדו לג'נד"
"יש מכללה ויש מכללת אחווה"
ויש אינסוף דוגמאות נוספות.
בתור איש קריאטיב הסטייל הזה משעמם אותי לאללה.
השאלה הנשאלת היא האם תפקידו של הפרסום הישראלי לעשות שיהיה לי מעניין, שאלה שכנראה עוד ידונו בה רבות.
הבה נבחן מקרה או שניים לגופם: מתוך הקמפיין של טיב טעם - "יש חזה עוף ויש צלעות טלה" – הכוונה ברורה ויתכן שאת חובבי הבשר זה מתאבן. אבל מה... טיב טעם מפסיקים לשווק חזה עוף?? שניצלים זה לא טוב יותר? העובדה ש"יש צלעות טלה" זה אומר שהם טובות דווקא בטיב טעם?
גם במקרה של מכללת אחווה, נדמה לי שזו אמירה לא מספיק חזקה. מתוך אינסוף מכללות ואפשרויות לימודים שניצבות בפני סטודנטים, האם "יש מכללות ויש מכללת אחווה" זו משהו שהסטודנט המתלבט יכול לנגוס בו?
לא עדיף שתרמזו מה מיחד אתכם?
דומני שהמקרה של "יש הונדה ויש לא הונדה" טיפה שונה – הם לא אמרו
"יש מכונית ויש הונדה". במקרה זה מדובר בקמפיין הומוריסטי שפונה לאמוציות. בעידן של הרבה תחרות ומעט בידול, פנייה אל הרגש זה הדבר המקובל והנכון לעשות. סיסמאות גדולות כבר לא עושות לנו את זה. אני כבר לא רוצה לקנות אוטו עם "הטכנולוגיה של המחר" אני מעדיף לקנות אוטו של "אתה האבא הכי טוב בעולם".
כולנו זוכרים (אולי) את "זה שאתה נושם זה לא אומר שאתה חי" משפט פילוסופי חזק מבית אלפא-רומיאו, הם יכלו לכתוב "יש לנשום ויש לחיות" – אבל הם לא עשו את זה. ובצדק.
אז מפרסמים יקרים... חאלאס עם "היש זה ויש זה" אם יש לכם משהו טוב להגיד תגידו אותו ואם לא... אז תמציאו.
רק הבוקר ראיתי שטיב טעם מותחים את העניין הזה עם "יש וודקה ויש אבסולוט"
ולידו שלט "יש וודקה ויש פינלנדיה" ולא רחוק משם עוד מותג וודקה...
אז או שמישהו שם שתה יותר מדי, או שטיב טעם פשוט מספרים לנו מה יש להם במלאי.
אמיר ברנט הוא קופירייטר וקריאטיב פלנר בחברת המיתוג עדלי אנד פרטנרס
www.adlai-partners.com
