הייטק Alt-Tab

לא זוכר בדיוק את היום, לא מזמן הייתה לי פגישה בחברת הייטק גדולה. בכניסה לבניין זכוכית רב קומות, כחול וגדול, קיבלתי תג מפלסטיק עם הולוגרמה לתלות על צווארי והנחיות מפורטות איך להגיע למשרד המבוקש. הרבה אנשים יפים, מלומדים ועסוקים חייכו אלי בדרך, עוקבים אחרי גאדג'ט כזה או אחר בכף ידם, כאילו מנווטים דרכם בעזרתו במבוך של משרדים ומחיצות. קצת הלכתי לאיבוד ומצאתי עצמי משוטט בין מסדרונות מפותלים, מרצדים מניאון, מציץ מדי פעם אל תוך המשרדים שחולפים על פני.

משרד אחד, רחב ועמוס עובדים במיוחד, משך את תשומת ליבי וגרם לי לעצור בפתחו לרגע. אולי חשבתי ששם אמצא את איש הקשר שלי.

יכולתי לראות ראשים מבצבצים של עובדים רבים מאחורי מסכים שחורים ורחבים. השקט במשרד היה נטול דיבורים, תקתוק מקלדות ונקישות עכבר התחרו בקול זמזום הניאון שהמשיך להטריד את אוזניי הרגישות.

צלצול טלפון מונוטוני ועמום עלה מידי פעם מעבר לקיר או לתקרה ללא מענה וכולם נראו עסוקים מאוד, מאוד. על הקיר ממול היו חלונות ענקיים מכוסים בתריסים מוגפים שמגנים מפני קרני השמש מלחדור ולהפר את האפלה. אחת מנורות הניאון לא הפסיקה לרצד, מנסה נואשות להתניע עצמה לכדי הארה. פה ושם נשלחו אלי מבטים קצרים, ספק בוחנים, ספק מבוהלים. מוטרדים בגבות מלוכסנות. עסוקים מאוד, מאוד.

אף אחד לא ממש שם לב אלי שחלפתי על פניהם, אולי בגלל שהייתי ממש שקט או ממש לא קשור...לא ברור. בכל מקרה, מצאתי עצמי מאחורי גבם, שמח על ההזדמנות הנדירה להציץ לרגע בזמן אמת אל תוך הקרביים של התעשייה המרתקת הזאת.

להפתעתי יכולתי לזהות את הממשק בכל המסכים שנגלו לעיניי. כולם היו שקועים בגלישה באינטרנט. חלק קראו חדשות, כתבות, מאמרים, חלק צפו בסרטים, חלק ברכילויות וכולם נראים עסוקים מאוד, מאוד. חייכתי לעצמי, כנראה גם פלטתי קול שהסגיר אותי ואת מיקומי.

רחש נקישות מהירות ואחידות על מקלדות מוארות בצבע כחלחל החליף במהירות הבזק את כל תצוגות האינטרנט למסכים אפורים עם גרפים משתנים ומספרים זזים. כאיש אחד כולם הסתובבו אלי, מביטים בי בשקט בעיניים טרוטות, נטולות הבעה. עוד אני צועד בזהירות לאחור לכיוון הקיר שסוגר עליי, אחד מהעובדים הקרובים אלי התרומם לפתע ממושבו והתקדם לכיווני באותו מבט עסוק. כאילו בחן את פני, בזמן שראשו מוטה מעט לצד, ממוקד בעיניי, מסתכל עלי אבל הרגשתי שהוא לא רואה אותי. רגע לפני שהיה קרוב מידי, הופיע בפתח המשרד איש הקשר שאני אמור לפגוש.

"הנה אתה", קרא לעברי בנמרצות, "אני רואה שאתה מתעניין בהייטק...", קולו הדהד מעט בחדר.

האיש עם המבט העסוק נעצר. הפנה מבט אל איש הקשר וחייך אליו חיוך מאולץ. הוא קיבל בחזרה. כך גם שאר העובדים חייכו, מאולצים, והסתובבו אל המסכים ברחש מוגבר של תקתוק מקלדות וצקצוק עכברים.

"בוא אחרי", אמר לי איש הקשר בחביבות מנומסת, בזמן שהקליד מסרון. מידי פעם הרים מבט, "בוא ואסביר לך מה אנחנו עושים ולמה אנחנו כל כך עסוקים ומצליחים", חזר לחייך אל המסך בכף ידו, קורא, מקליד, מרים ראש, מחייך, מקליד...

קול שקשוק מקשי המקלדות התרחק מאוזניי בזמן שהובלתי למשרד אחר. ככל שהתקדמנו יותר במבוך המסדרונות העובדים סביבנו נראו יותר עסוקים.

אני זוכר שדיברתי עם איש הקשר על הפקת סרט תדמית לחברה...חסרים לי פרטים...אני משוטט עכשיו באינטרנט, מחפש מידע..., Alt/Tab מסך רחב עם גרפים ומספרים מתחלפים...עובד...נדמה לי שהפצתי את הסרט ברשת...לא בטוח...הפסקת קפה...עובד...שירותים... Alt/Tab

אני חייב לסדר את הניאון הזה...לא דחוף...אני עסוק. עסוק מאוד, מאוד...מישהו מתקרב...Alt/Tab

מנו לרום הנו מפיק ועורך סרטי תדמית, שיווק והסברה

https://www.facebook.com/larommeno44