כתב ואייר: צח פלדמן - פרסומאי מבוגר. וגם קצת ילד.
רעיון פצצה היה לי.
גדול. ענק. גיבור. חזק.
הוא התנחל לי באונה השמאלית.
בנה לו שם בית עם גינה ומעלית.
נתקע לי בקודקוד, כמו ווקס על קוץ בראש.
את העולם איתו, חשבתי, עומד אני לכבוש.
רעיון פצצה היה לי.
משובח. מנצח. מפוצח. פיקח.
הוא ריגש אותי טילים ועשה גם עור ברווז.
הוא הקפיץ לי את האגו, בקטע די מופרז.
התלבש לי על ה – בריף כמו רווקה על חתונה.
אם לסכם זאת בחרוז: רעיון בן של זונה.
רעיון פצצה היה לי.
מדהים. מפתיע. גאוני. מרגיע.
הוא עשה לי טוב בלב וליטף את הנשמה.
הוא בעט בכל הכוח ומילא אותי עצמה...
התיישב לי על הקונספט, כמו פיראט על אי בודד.
איך אומרים את זה אצלנו: רעיון, להתאבד!
רעיון פצצה היה לי.
אחר. מצחיק. שובר. מדליק!
הוא בדיוק מה שחיפשתי – התאהבתי בו ממש.
אין מצב שמבקשים עכשיו – "לך תביא חדש".
ואז, בלי שום הכנה נפשית,
נכנס לו לחדר, תקציבאי מעט טמפיט
ובלי לחשוב לרגע ובלי להיתמם,
אמר ליד כולם: "זה קצת משעמם".
או בתרגום תקציבאי מתקדם:
"זה קצת More of the same"
ומיד אחריו, פ ל נ ר מרובע ומחושב,
שלא הפסיק לשאול:
"האם זה מספיק חזק?"
"האם זה מספיק גדול?"
ואם כל אלה לא הספיקו,
מיהר הוא להוסיף:
"אני עדיין לא בטוח שזה יושב לי על ה – בריף".
תגידו אתם, לא מביא ת' סעיף?!
ושנייה אחריו, נכנס לו ארט שובב.
שברעיון של עצמו, בכלל הוא מאוהב.
ואם להודות – גם קצת בעצמו.
וגם קצת באיזה סופרווייזר מעונב.
אבל זו לא שיחה לעכשיו.
כי יש שמועות שאיתו הוא...
ולקינוח, סופרווייזר, כשבפיו שטויות ומסטיק עגול בגוון ורוד:
"מצטער לאכזב, לרעיון שלך יש בן דוד".
"איפה ראית?", נלחצתי ממש.
"במגזין מתשעים וחמש", אמר, וקולו נחלש.
ובעודו נעץ את הנעץ האחרון בלוח המודעות שלא יצאו לעולם –
נכנסה גם איזו "מפיקצה" בהילוך מעט איטי
ומיהרה היא להגיד: "הפורמט מעט בעייתי."
רעיון פצצה היה לי.
מיוחד. מרשים. מטורף. מ ד ה י ם!
האמנתי בו כהוגן ורציתי קצת כתף.
אז נכנסתי למנהל – וגם הוא לא התעלף!
"ראינו כבר כאלה", הוא מלמל ואז הוסיף:
"המסר קצת הזוי", שיחליפו את ה – בריף.
רעיון פצצה היה לי.
ועכשיו הוא נעלם.
"אל תרגיש כזה", אמרתי.
מבחינתי, אתה מושלם.
יש לי בשבילך מקום מדהים. מושלם.
קוראים לו הלוח. "הלוח החכם".
מקום שבו רעיונות גדולים – לא יצאו לעולם.
שם, אף אחד לא שופט, מעליב או מסתלבט.
שם יש מלא רעיונות כמוך – שלא זכו לצאת.
שם, כל מי שאותך יראה, ישאל ויתפלא:
"איך זה לא יצא?! זה פרס – זה מעולה!"
* * * * * *
פורסם במגזין הפרינט CMYK
www.cmyk.co.il
קריין: צביקה פורמן, עורך: שי לב ארי, עורך מוסיקלי: איתי סוויסה (שפ"א)
