צרחנות נבונה
ביום שבת בבוקר הוא יצא מהבית להסתובב קצת. הוא קנה בייגלה עם שקית קטנה של זעתר. היום היה נעים אבל קצת עצוב, כמו שיום שבת מרגיש לעתים קרובות בירושלים אם אתה לא מאמין באלוהים. מישהי ממש יפה עברה מולו בשמלה פרחונית מינימלית. בניגוד מוחלט לקולנוע, הזמן לא האט. הוא הספיק רק לרפרף לה על החזה והיא הייתה כבר הרחק מאחוריו. לפעמים חייו דמו לו לעדר ישבנים הולכים ומתרחקים. הוא חשב שהמלכוד הקלאסי והאוניברסלי בו לנצח תהיה שבויה בחורה יפה מדי הוא שרק רודף נשים מנוסה, אחד עם מחסור חמור בכרומוזום תום הלב, יהיה מוכן לגשת לאתגר שהיא מגלמת. לעתים קרובות מדי הפרחונית תאבד את בתוליה דווקא לאיזה שמוק בחליפה יפה או ריבועים, במה שיתברר אחרי שנים רבות כצעד הראשון בהתדרדרות הבלתי הפיכה שהיא החיים שלה.
השמש התחילה להעיק. פרסומות למשקאות גלוקוזיים מדי ליוו אותו בשולי המדרכה המשולבת. להגביר את הווליום. להעצים לכדי רמה בלתי נסבלת את התשוקות והצרכים ובאותו זמן להפוך את ההגשמה שלהם לפחות ופחות נגישה. זהו העקרון המאחד שעליו מתבססת התרבות המערבית. תראו לגברים רצף אינסופי של תמונות בהן מככבות דוגמניות יפיפיות ושחקניות עמוסות חזה וזמרות קורצות, הפציצו אותם מגיל צעיר בסיקוונסים של כוסיות רזות שעוסקות בסקס נלהב ואור-קולי, תגידו להם שעולם שלם של סקס חופשי מנישואין וללא מחויבות הוא הנורמה - ואז, ללא הסברים מיותרים, תטרקו להם את הדלת על הזין. תראו לנשים אבירים על סוסים לבנים, מאהבים מושלמים בחלוקי רופאים ומוזיקאים מחוספסים, תאכילו אותן בסיפורי אהבה בלתי נשכחים על ספינות מתנפצות שלא שוברות אהבת אמת ותנו להן מלוא החופן 'לאן מיס? לכוכבים' ו-'אז יווווו ווישששש' ואז תשאירו אותן עומדות ערומות וממוסמרות לעץ החיים במחלף מורשה.
לא בדיוק המרשם המושלם ליציבות אנושית ארוכת טווח.
לא בדיוק.
הוא שם את השמש מאחוריו וטיפס במדרגות הביתה.
נשכב על הספה.
בחדשות גז התחיל לזלוג מסוריה לרמת הגולן ונינט ויודה נפרדו.
אולי לא הכל אבוד.
