מכור לדראג...
יש אנשים שמכורים לריבת חלב, יש אנשים שמכורים לאלכוהול וקצת ירוק פה ושם אבל בקטע טוב ויש אותי, למדתי על עצמי שאני בן אדם שבעיקר משתעמם מהר וממש לא קל להלהיב אותי, הרבה מפרשים את זה כאדישות ונונשלנטיות שכזו לסביבה.
ברור שהרבה יותר כיף להסתכל בפלאפון שהרי מציע לך את כל העולם ביד, הוא הדוד העשיר מניו יורק שמראה לך את כל הדברים הטובים בחיים, הוא יעשה לך שידוכים הוא ישחק איתך משחקים אף פעם לא משעמם איתו, זה בטוח!
כשגדלתי במגדל העמק תמיד דמיינתי את תל אביב כעיר של שיגועים, אנשים עירומים ברחובות, פאנקיסטים במזרקות, מופעי רחוב הזויים חזירים מעופפים וחתולים אסקי-סיבירים!
כיום אני גר פה כשבע שנים והכי הרבה טירוף שראיתי היא אישה לא צנומה ולא צעירה רוקדת בטירוף שלה באמצע נחלת בנימין לצלילי בן המתופף...
אולי אני צריך להוריד ציפיות? אולי אני לא במקומות הנכונים? ואולי הראש שלי פשוט מופרע?
אבל אני לא מתייאש בכזו קלות, אני אוהב לקחת עניינים לידיים!
אתגרתי את עצמי להפוך לדבר שמבחינתי הכי שונה והזוי ממני,
הפכתי לדמות בלי מגדר ברור, בגובה 2 מטר שמתנשאת מעל כולם כי היא יודעת שהיא הדבר הכי מוזר ויפה בו זמנית שהם פגשו, היא קצת מפחידה וקצת קרה יש האומרים "דיווה", יש האומרים "מה נסגר אחי?"
והיא בשלה עם בטחון עצמי מופרז ולוק שאי אפשר להתעלם ממנו, זהו הפכתי לטיפוס הזה שתמיד רציתי לראות ברחובות של העיר המגניבה והמשוחררת ששאפתי לחיות בה מגיל 5
כבר 4 שנים של עשיה אוונגארדית עם אג'נדה חברתית ברורה לתת במה ליצירתיות, לקבלת השונה, להפנמת נשיות, להעצמת נשיות דווקא דרך גבר, כמובן שאני גם טבעוני שיהיה לי עוד משהו להסביר לכל האנשים שלא רוצים לצאת מקיבעונות שלהם אבל אני אומר בואו נסלח למוח שלנו שעובד בדפוסים וחייב את ההגדרות הבררות כדי לתפקד ולהרגיש שפוי...
שפיות זה כל כך עשור שעבר!
מצאתי אומנות שאני מבטא בא את כל האהבות שלי, אופנה, טרנספורמציה, תיאטרליות קראטייביות והעברת מסר בצורה שייחודית רק לי
אז זו באמת פריבילגיה להתמקצע בזה ויש גם הישגים מגניבים שגוגל קצר יחשוף...
ועכשיו הסיבה שבחרתי את ה"פלטפורמה" הזאת כדי לדבר על חיי היא כדי לקחת את האומנות הזאת כמה צעדים קדימה בארץ, בעולם הפרסום בארץ לא משתמשים באמני דראג אלה בשחקנים מוכרים שעושים דמויות נשים
זאב רווח, בזיזינה, אילן פלד (שאני מכור אליו לא פחות) חבורת מה קשור, ארץ נהדרת וכו'...
בהגדרה היבשה כולם עושים דראג, גם אם זו בר רפאלי לבושה כגבר, ההשראות שלי מעולם הדראג באות מני יורק, שם אמנים מפתחים לעצמם פרסונות מוחצנות אפנתיות ומהודקות מראה עם אג'ינדה של לתת דרור לשגעונות שלך
דרך ביגוד, איפור, והקצנה של האישיות שלך.
בשנים האחרונות הייתי בהרבה אודישנים, עשיתי כמה קמפיינים קטנים וכמה הופעות אורח במדיה הצעתי את שירותי לטובים ביותר מתוך ידיעה שיש לי משהו ייחודי ביד
אבללללל, אני שומע את הפחדים המאוד גלויים שלהם, זאת נישה, זה סיכון, הקהל לא ידע איך לאכול את זה, בחו''ל זה אתה תפרח!
אבל אני חיי פה! משלם מיסים פה! הרופאת משפחה שלי דר' סברדליק הגיעה מרוסיה בשביל לעבוד פה! אני עושה מילואים ממש פה לי הבית!
למה אני צריך להיכנס לאח הגדול, להיות המוזר הזה שלא מבינים מה עובר עליו, שופטים את האישיות שלו ולא את האומנות שלו בשביל קצת יח''צ... טוב הרבה... אבל עדיין
אז באמת להזכירכם אני לא מחכה למפיק שיגלה אותי ואני פשוט מפיק את הדברים לבד עם הידע שלי, הניסיון שלי והחברים המאוד מקצועיים שלי
כי יותר מהכול חשובה לי העשייה, השינוי תפיסה של מי שעומד מולי או מי שרואה את זה במחשב בזמנו הפרטי, אני ורבים אחרים מאמינים בעשיה השונה בנוף הכל כך רגיל שלנו...
אז אם אתה פרסומאי ובא לך לחדש קצת אז אתה מזומן להכיר את הדמות הכי רבגונית שפגשת, להעז קצת בעולם הזה של חברות ענק שמכתיבות לנו איך לתפקד...
כחו השראה מקמפיינים עם פרסונות דראג מחו''ל אם זה אמריקן אפרל בביגוד, וודקה סמירנוף באלכוהול ועוד חברות איפור כמו מאק
ובואו נכתיב עתיד ליברלי יותר שמעודד יצירתיות, שונות, אינדיוידואליזם וחופש לבחור איך להציג את עצמך בקיצור עתיד טוב יותר
ואיך נונה תמיד אומרת?... "תוציא את האומנות שלך מהארון"
צפו באומנות שלי ואל תשכחו לעשות לייק(:
https://www.facebook.com/NONACHALANT
צילום: נועם דינר
הכותב הוא יזם ואיש קריאייטיב
