פעם ראשונה בקאן

יום 1

איזה קאן איזה, אני לא פרצוף לחו"ל. תן לי להסתובב ברחוב המלאכה והתעשייה, לחפש איזה אולפני שטאנץ או סיים סיים הפקות בשונצינו, מקסימום לתקוע עבאדי בברודקסט חולון. אבל הופה, רגע אחד אתה בדיוטי עם הנוסעים לבורגס שמעמיסים אזארו ורגע אחר כך אתה נוחת בריביירה. העצים ירוקים יותר, המונית מצוחצחת יותר והנהג מונית אנטיפת יותר.

הגעתי לקאן, כולם פה אירופאים חסרי דאגות, והעסק עובד. הכול ארוז יפה וקורה בזמן, קיבלתי תג חכם ומלא ספרים וחוברות שאני מעמיד פנים שארשום בהם רעיונות. התחיילתי. הכל מריח מבינלאומיות מאגניבה. בערב יצאנו לטיילת, מנסים לחצות כבישים שלמבורגינים נוסעים בהם כמו מאזדות. מסעדה נחמדה, משחק של המונדיאל והיום הראשון נגמר. אבל 5 יורו על קולה? הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

יום 2

מתעוררים לאט, יוצאים לשתות קפה, ונכנסים לפאלה. רואים קצת עבודות פרינט, ללקק את האצבעות. מניאקים, כמה זמן יש להם לביצוע. איזה פוטושופ ליגה. איזה משפט מבריק. בטח, אצלנו לא היו זורמים עם כזה ויז'ואל. אני אם היית מציע משהו כזה הייתם אומרים לי זה נראה כמו סקיצה. אנטישמים כולם. אחר כך עולים לתפוס קצת קולטורה בהרצאות. (ויתרתי על שרה ג'סיקה פרקר בהרצאה על אופנה – מה היא תגיד שם? לא ללבוש פסים ומשבצות ביחד?) הראשונה על לאס וגאס, איך הם עושים ביזנס מהפלז'ר. דווקא נחמד. גם הביאו קוסם. אחר כך האודיטוריום מתמלא – ספייק ג'ונז עולה להרצאה ומרדים את כולנו עם מנחה גרוע ותשובות חסרות השראה. אבל יש אינסטוש עם ספייק ג'ונז וזה מה שחשוב. מתי מתחיל גרמניה-פורטוגל?

הכותב הוא מנהל קריאייטיב באדלר חומסקי