לורה רוזנפלד, קופירייטרית כבר 15 שנים, חלק מהן כפרילנס, שמה קץ לשמועות על החיים הטובים שמחוץ למשרדים.

פעם בכמה זמן הוא מגיע אליכם בבוקר למשרד, שזוף, נינוח ורענן, מדיף ניחוח אקזוטי של משרדים מתחרים עם נגיעות אולטרסול אפטר-סאן. בשש בערב פונקט, אחרי שסיים לדפוק את האלפייה שלו (לשעה, בטח לשעה) הוא נעלם, משאיר אתכם ערימת בריפים טריים שבדיוק יצאו מהתנור, ועם כמיהה עזה לחיים כמו שלו (או לחיים, בתור התחלה). ניחשתם נכון, מדובר בפרילנס החביב עליכם, זה שתמיד מסרב בנימוס לקפה הג'יפה שאתם שותים במשרד ומפנק את עצמו בהפוך טוב מלמטה, אחד לו ואחד לטראפיק, כמובן. אבל רגע, עצרו הכל: דקה לפני שגם אתם מבקשים ממפיקת הדפוס להשיג לכם דיל טוב לפנקס חשבוניות פלוס כרטיסי ביקור, ושניה לפני שאתם אומרים למנהל הקריאטיב שלכם לאן הוא יכול לדחוף את כל המזכרות שהוא הקפיד להביא לכם מהצילומים בחו"ל, כדאי שתקראו את הטקסט הבא.

קבלו 10 מיתוסים שיעלו חיוך מריר מלווה בגיחוך ציני על פניו של כל פרילנס:

בשש זורקים את העט
כל מי שעובד במשרד פרסום יודע, שהדבר שצריך לעבוד הכי קשה כדי להשיג אותו הוא לא פסלון מוזהב של אריה, וגם לא של קקטוס. מדובר בעט פשוט, רצוי עובד, ועדיף בצבע כחול. פרילנס שיודע מה טוב בשבילו, לעולם לא יזרוק את העט היחיד בכל המשרד שעדיין עובד, לא חשוב מה השעה. וברצינות- נכון, בדרך כלל הפרילנס הולך הביתה לפני כולם, אבל למען עתיד יחסיו עם המשרד, הוא לא יעשה זאת בטרם ניקה כל בריף ובריף מהשולחן, מהרצפה ורצוי גם מהפאנלים.

הפרילנס הוא אדון לעצמו

ראיתם פעם פרילנס שמסרב לעוד עבודה, גם אם הוא טוחן כבר 3 חודשים ברציפות כולל סופש"ים והשלמות בלילות? זה לא בגלל שהוא לא מרוויח מספיק כסף, זה בגלל שהוא לא יודע מה יהיה מחר. לפרילנס יש בוס קשוח ותובעני יותר מבאומן, בר וריבנאי גם יחד: החרדה הקיומית. ולה, אין מצב להודיע שמחר אתה מתפטר ועובר לבאומן בשביל עוד אלף שקל.

הפרילנס מרוויח יותר מהמנכ''ל
לא. וגם לא מהסמנכ"ל וממנהל הקריאטיב. ממה שהפרילנס מרוויח, מינוס תשלומים לקופת המדינה, ביטוחים שבחיים לא שמעתם את שמם, תשלומים לקרנות פנסיה למיניהן אם אתה פרילנס אחראי*, נשארת בסוף משכורת יפה שמרוויח כל איש קריאטיב מספיק מנוסה. וזה כמובן רק בחודש שבו עובדים פול טיים. יש גם חודשים שבהם הפרילנס עובד בעיקר בלמצוא עבודה, כאחרון בוגרי הבצפר.
*אין חיה כזאת, פרילנס אחראי

הפרילנס מרוויח בדולרים
זה היה נחשב רק בתקופה שבה הדולר עוד היה 4.3. היום, למרות מאמציו הבלתי נלאים של סטנלי פישר, אף פרילנס לא רוצה להרוויח בדולרים. גם לא ביורו.

פרילנס בא לעבודה, לוקח את הצ'ק והולך
בעיקרון זה נכון, רק שכדי לקבל את הצ'ק הוא צריך להתקשר בממוצע 3 פעמים ביום במשך חודשיים, ולנסות להשיג את מנהלת החשבונות, שיצאה להפסקת הצהריים בבוקר ותחזור לקראת הערב. בסוף, כשהוא מקבל את הצ'ק, הוא מגלה ששוב לא ויתרו לו על השוטף פלוס תשעים, לא כולל החודשיים שעברו מרגע שהגיש את החשבונית ועד שהנוסע המתמיד (סליחה, המנכ"ל) חתם על הצ'ק.


פרילנס יושב על החוף בתאילנד ומתקתק בריפים
כן, האמת שהוא בדיוק היה על המטוס בדרך לתאילנד, עד שהטראפיק התקשרה ואמרה שהיא צריכה אותו בהול ממחר עד סוף השבוע. בטח שהוא כבר על המטוס חזרה, מה הוא השתגע? הוא כבר סרב לה פעמיים החודש. בקצב הזה היא עוד תוציא אותו מהרשימה. (הרשימה- רשימת אנשי הפרילנס החביבים על הטראפיק שתלויה אחר כבוד על לוח השעם שלה. מאז ההיא של שינדלר, לא היתה עוד רשימה נחשקת כל כך).

פרילנס מבלה יותר בים מאשר במשרד
מעטים הפרילנסרים שאני מכירה, שכשאין להם עבודה הם הולכים להסתלבט בים. רובם יושבים בבית ומחכים ליד הטלפון, בעודם מעשנים בשרשרת ו/או כוססים ציפורניים, ונזכרים בגעגוע במזכרות החמודות האלו שמנהל הקריאטיב היה מקפיד להביא להם מהצילומים בחו"ל.

הפרילנס לא מתלכלך בכל הג'יפה של המשרד
זה קצת קשה, כשכל שניה עובד אחר תופס אותך בצד ובוכה לך על כמה רע לו, על איך לא נותנים לו להתבטא במשרד הזה, שכולם משתפ"ים של הלקוח, שאין בריפים, ובכלל כל המשרדים אותו חרא, ואם לדעתך כדאי לו להוציא עוסק מורשה או שמספיק לו להיות עוסק פטור.

פרילנסרים ממחזרים קריאייטיב
נכון, אבל גם השכירים. בואו לא ניתמם, הא? כולנו פה עובדים על אותו ענף.

הפרילנס הוא זונה של כסף
ממש לא נכון. הנה, על הטור הזה למשל, לא קיבלתי שקל.


לסיכום, לא כזה מדהים להיות פרילנס, אבל גם לא כזה רע. האמת, כפי שיודע כל איש פרסום, נמצאת איפשהו בין השורות לבין כוכביות המילוט.
תודה לאחיי הפרילנסרים שתרמו לי מתובנותיהם, וד"ש חם לכל מעסיקיי בעבר, בהווה ומקווה שגם בעתיד.

נ.ב
וסליחה מעומק הלב מכל מי שבדיוק התפטר כדי לצאת לעשות קצת פרילאנס, בעיקר אם אני זו שהמלצתי לו לעשות כך, מתוך שכנוע רגעי עמוק.